גיליון כב 1

יולי 2021 תשפ"א

עמוד שער | מידע לכותבים/ות | תקצירים - אנגלית

עמוד שער | מידע לכותבים/ות | תקצירים - ערבית

מאמרים:

סטטיסטיקה לאומית, קטגוריזציה אתנית ומדידת אי-שוויון בישראל

סיגל נגר-רון

כל מדינה ממיינת, מקטלגת וסופרת את האוכלוסייה שחיה בה. לקטלוּג ולהגדרות הרשמיות לפי אתניות וגזע יש השפעה רבה על התפיסות החברתיות, על כינונן של היררכיות ועל יצירתו של אי-שוויון אתני וגזעי. אם בעבר סיווג ואיסוף נתונים סטטיסטיים על בסיס אתני או גזעי היו פרקטיקות שסייעו ליצירה ולתחזוק של אי-שוויון, הרי אלו פינו את מקומם בעשורים האחרונים והפכו אמצעים לתיקון אי-שוויון במדינות רבות. בישראל התעצב אי-שוויון אתני פנים-יהודי, קרי בין מזרחים לאשכנזים, אך מאחר שמדידת המוצא בסטטיסטיקה הלאומית מוגבלת לשני דורות, כמחצית מהאוכלוסייה היהודית אינה ניתנת לזיהוי סטטיסטי כיום, והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) אינה מפרסמת עוד נתונים על אי-השוויון האתני כפי שעשתה בעבר. בזמן שנחלשה היכולת לזהות ולעקוב אחר אי-השוויון האתני פיתחה הלמ"ס שני מדדים חדשים לבחינת אי-שוויון בישראל: מדד האשכולות החברתיים-כלכליים (1987) ומדד הפריפריאליות (2008). באמצעות ניתוח השנתונים הסטטיסטיים שפרסמה הלמ"ס מ-1950 ועד היום וניתוח המדדים החדשים אני מראה את תרומתה של הסטטיסטיקה הלאומית לביסוס ההבחנה האתנית הפנים-יהודית הבינרית בעשורים הראשונים, במקביל להתקבעות הריבוד האתני, מחיקתה ההדרגתית של האתניות כמשתנה רלוונטי לבחינת אי-שוויון בישראל בעשורים האחרונים והחלפתה במדדים גאוגרפיים. הדיון בוחן את תפקידה של הסטטיסטיקה הלאומית בניטור אי-שוויון ואת השלכות היעדרם של נתונים מפולחים על פי אתניות בדור שלישי על היכולת לנתח ולהבין כראוי את המכניזמים של אי-השוויון בישראל כיום.

מקום נעים לגור בו: נוחות מעמדית ויחסם של בני המעמד הבינוני למגוון חברתי במקום מגוריהם

גיא שני

ספרות המחקר מתארת לעיתים תכופות את הפער בין עמדתם הכללית החיובית של בני המעמד הבינוני כלפי מגוון חברתי ובין יחסם והתנהגותם המדירה כלפי אחרים חברתיים בשכונותיהם. המתח הזה והמנגנונים החברתיים והמרחביים המעצבים אותו עומדים במרכזו של מאמר זה. המאמר נשען על מחקר השוואתי הבוחן את בחירות הדיור של בני המעמד הבינוני בתל אביב ובבאר שבע, המבוסס על ראיונות עם 60 משקי בית ועל עיבוד גאוגרפי של נתוני מפקד האוכלוסין. טענתי היא כי יחסם של בני המעמד הבינוני למגוון חברתי משקף את המתח בין תרבות מעמדית הצהרתית, המתבטאת בעמדותיהם העקרוניות, ובין תרבות מעמדית מופנמת ומגופנת, המתבטאת בתחושת נוחות באזור המגורים. כך, באופן פרדוקסלי, היכולת לחוש נוחות מעמדית באזור מגוון תלויה בהפעלת אסטרטגיות סגרגטיביות במרחב, וחוסר היכולת לנקוט אסטרטגיות אלו תורם ליחס שלילי למגוון ואף לשאיפה למגורים בקהילות מגודרות. 


פעילי ימין רדיקלי ואלימות פוליטית כלפי המדינה: אסטרטגיית שינוי או ערעור על לגיטימיות?

יאיר יאסן

בעוד הדמוקרטיה אמורה להקנות לאזרחים אמצעים שמאפשרים שינוי ועדיפים על אלימות, מספר לא מבוטל של אזרחים מקבוצות חברתיות שונות מתנגש באלימות עם סוכני המדינה. מאמר זה, המבוסס על 20 ראיונות עומק חצי-מובנים עם פעילי ימין רדיקלי מהגדה המערבית (מתוך 60 ראיונות עם פעילים ממגזרים שונים), מבקש להסביר איזו פרשנות מעניקים פעילי ימין רדיקלי לאלימות המופנית כלפי המדינה. הממצאים מעלים שתי אפשרויות שאינן מוציאות זו את זו. האחת היא שאלימות נתפסת כאסטרטגיה מודעת לשינוי חברתי-פוליטי: מרואיינים מסכימים לסכן את עצמם, ובמידה פחותה את קבוצתם, בתמורה לתועלת הפוטנציאלית שבסימון מה שהפעילים מכנים "תג מחיר" לפעולות המדינה והתוויית גבולות המותר והאסור לה מבחינת פינויי שטחים בעתיד. האפשרות השנייה היא שהאלימות מעידה על ערעור תפיסת הלגיטימיות של המדינה. כך, לגיטימיות מדינתית נתפסת נחלקת לשישה מרכיבים שהמרואיינים מערערים עליהם באופן דיפרנציאלי: הזדהות, אפקטיביות, אמון, צדק תהליכי, צדק חלוקתי וחוקיות. לבסוף, המאמר מציע לבחון אם וכיצד אפשר להחיל את המסקנות העולות ממנו על קבוצות אחרות של ימין רדיקלי בעולם.

האם השפה העברית מכשילה נשים? ממצאים מחמישה ניסויים

תמר קריכלי-כץ וטלי רגב

מאמר זה בוחן את ההשפעה של לשון פנייה ממוגדרת על ביצועיהם של נשים וגברים, באמצעות חמישה ניסויים שנערכו על מדגם גדול ומייצג של האוכלוסייה בישראל. בניסוי הראשון מצאנו כי פנייה בלשון זכר בעת ביצוע מטלה מקוונת במתמטיקה פגעה במאמציהן ובהצלחתן של נשים בהשוואה לפנייה אליהן בלשון נקבה. באופן דומה, כאשר פנינו לגברים בלשון נקבה הם הצליחו פחות מאשר גברים שאליהם פנינו בלשון זכר, אך ההבדלים היו קטנים יותר ולא תמיד מובהקים. שלושה ניסויים נוספים בדקו אם לשון פנייה ממוגדרת מעוררת ומנכיחה סטראוטיפים לגבי נשים וגברים ויכולותיהם. לבסוף בדקנו שני אופני פנייה נוספים המכוונים להיות ממוגדרים פחות: פנייה בלשון זכר רבים ופנייה הכוללת לוכסן. מצאנו כי בעת ביצוע מטלה מקוונת במתמטיקה הפנייה בלשון זכר רבים ("ענו על השאלות") הובילה לביצועים הטובים ביותר עבור נשים, ולא פגעה בביצועי גברים. תוצאות המחקר מלמדות על הכוח הרב של השפה בשיקוף ובשימור סטראוטיפים ופערים מגדריים, ומצביעות על החשיבות של אופן הפנייה לנשים ועל תשומת הלב שיש לתת לכך. 

ריבוי תבניות של אידאולוגיה מגדרית שוויונית בקרב זוגות ערבים-פלסטינים בישראל

אנשיראח ח'ורי ואורלי בנימין

מחקרים על משפחות ערביות-פלסטיניות בישראל נוטים להדגיש ציוויים נורמטיביים המכוננים גברים שמזדהים עם תפקיד המפרנס ונשים שמזדהות עם חיי המשפחה. עד לאחרונה, מי שבשגרת חייהם מתנגדים לדיכוטומיה הזאת לא זכו לתשומת לב מספקת. על מנת לבאר את תהליך ההתרחקות מהסדרים מסורתיים בחנו באור מקומי את מושג האידאולוגיה המגדרית, שעניינו השאלה עם איזו ספֵרה – משפחה או עבודה – מזדהה הפרט. בניתוח ראיונות עם עשרים זוגות המתנגדים למסורתיות מצאנו ארבע תבניות של אידאולוגיה מגדרית שוויונית: ביתיות, גמישות, התפרנסות והיפוכיות. ממצאינו מעידים כי אצל גברים ערבים-פלסטינים שהשתתפו במחקר אין הפרדה אידאולוגית בין ספֵרת הבית והמשפחה לספֵרת העבודה. מחקרנו מלמד כי הזדהות הגברים עם ספרת הבית והמשפחה מעוגנת בהקשר הייחודי של מעמדה המורכב של החברה הערבית-פלסטינית בישראל, וכן בהקשר הפיקוח החברתי הפנימי שמפעילה המשפחה המורחבת. חוסר ההפרדה בין הספֵרות מעיד כי נדרשת המשגה חלופית לאידאולוגיה המגדרית, כך שההזדהות עם ספֵרת הבית והמשפחה לא תיכרך רק ב"קדמה" ובהשפעותיה של תנועת הנשים.

 

מסה:

חינוך מוטה — חינוך מפלה: חינוך מזרחי כאמצעי לצמצום פערים ולשינוי חברתי | ניסים אבישר

מפגשים סביב ספרים:

פאנל מיוחד על ספרו של אורי רם, "הסוציולוגיה הישראלית: היסטוריה רעיונית, 1882–2018"

סוציולוגיה של היסטוריה רעיונית | גילי המר

סיפורים על סוציולוגיה ישראלית | חאלד פוראני

מייסדים, ממסדיים, ממַסדים ומבשרים: נרטולוגיה במבחן הזמן | יהודה שנהב-שהרבני

הסוציולוגיה של אורי רם: מבט ביקורתי ללא מגדר | אורנה ששון-לוי

פאנל מיוחד על ספרו של יהודה שנהב-שהרבני, "פועלים בתרגום: מהמפנה האינדיבידואלי לתרגום דו-לאומי"

חגיגת ספרים של אדם אחד | אדריאנה קמפ

פועלים בתרגום במכונת הארגון | אלכסנדרה קלב

סיפור שמתחיל במקף | יובל עברי

חגהתרגום אינו עוצר בקו הירוק | אריז' סבאע'-ח'ורי

"תיאוריה וביקורת" ו"פועלים בתרגום" | חגי בועז

שנהב-שהרבני והערבית שבעברית | איאד ברגותי

בבל המאושרת: תרגום דו-לאומי כמחוות אוהב | אוהד זלצר זובידה

ביקורות ספרים:

תאיר קרזי-פרסלר

על: שיבה לריימס / דידיה אריבון 

 

אורלי בנימין

על: Translocational belongings: Intersectional dilemmas and social inequalities \ Floya Anthias

 

עמליה סער

על: A table for one: A critical reading of singlehood, gender and time \ Kinneret Lahad 

 

אודרי אדי-רקח

על: אי שוויון בחינוך: ממחקר למדיניות / חנה איילון, נחום בלס, יריב פניגר ויוסי שביט

 

ניסים אבישר

על: צדק חינוכי, הפרטה ומטרות החינוך / יוסי דהאן

ארז מגור

על: The Israeli path to neoliberalism: The State, continuity and change \ Arie Krampf 

עמי וטורי

על: The stratifying trade union: The case of ethnic and gender inequality in Palestine, 1920–1948 \ Shaul Duke 

 

אלי אושורוב

על: Orientalism, Zionism and Academic Practice: Middle East and Islam Studies in Israeli Universities \ Eyal Clyne 

יובל יונאי

על: The Naqab Bedouins: A century of politics and resistance \ Mansour Nasasra 

תמיר שורק

על: לאומיות וחילון / זוהר מאור ויוכי פישר (עורכים)

 

אנה פרשיצקי

על: מפגשים מסביב לטקסט: אתנוגרפיה של יהדויות / שלמה גוזמן-כרמלי

 

תמר ברגר

על: הבית שבבית: שיח דומסטי והמצאת האשכנזיות המודרנית 1920–1970 / מיכל חכם