גיליון כו 2

נובמבר 2025 תשפ"ו

להורדת הגיליון המלא

מאמרים

בין הקיסוס לצבר: המבנה החברתי של המתח בין מוכוונות מקומית וגלובלית בסוציולוגיה הישראלית

בן בורנשטיין, נטע כהנא, רמי קפלן וניר רותם

תקציר. בעשורים האחרונים מתקיים בקהילה הסוציולוגית והאנתרופולוגית בישראל דיון בשאלת המתח שבין המוּכוונוּת הגלובלית של הדיסציפלינה והשתלבותה במישור הבינלאומי ובין המוכוונות המקומית שלה, המתבטאת למשל בחקר החברה המקומית, כתיבה בשפות המקום והשתלבות בדיון הציבורי בישראל. המאמר בוחן את התפלגות העמדות והפרקטיקות המקצועיות בסוגיית המוכוונות באמצעות ממצאי סקר שנערך בקרב חברי וחברות הקהילה. הממצאים מצביעים על מחלוקת בהיבטים שונים של המתח בין הגלובלי למקומי, ועל הסתייגות מכמה היבטים של מגמת הגלובליזציה/אמריקניזציה בדיסציפלינה. עמדות המשיבים מתפלגות באופן ריבודי: בעלי סטטוס אקדמי בכיר, במיוחד אלה שרכשו השכלה בחו״ל, מזדהים יותר עם אידיאלים גלובליסטיים של הפרופסיה ופחות עם מוכוונות מקומית. נוסף על כך, חוקרים מן הדור הצעיר מאמצים פרקטיקות מחקר וקריירה של מוכוונות גלובלית אף שהם מוטרדים מהשפעת היתר של השדה האמריקאי על האקדמיה המקומית. ממצאים אלו חושפים מנגנון שבאמצעותו, חרף התנגדות, הערכים ההגמוניים הגלובליים משועתקים בתהליכי הקידום בקהילות אקדמיות סמי-פריפריאליות, והם מספקים בסיס לדיון על האיזון הרצוי בין מוכוונות גלובלית למקומית בקהילה הישראלית.

מילות מפתח: סוציולוגיה ישראלית, השכלה גבוהה, גלובליזציה, יחסי מרכז-פריפריה, קפיטליזם אקדמי

לאומיות מותאמת אישית: סיפורם של הנוודים הדיגיטליים הישראלים

שחר מנדלוביץ

תקציר. אורח חייהם של נוודים דיגיטליים נשען על היפר-מוביליות ועל בחירה להתנתק מכבלים טריטוריאליים. זהו אורח חיים המבוסס על ערכים של ניאו-ליברליזם, הישענות עצמית, אינדיווידואליזם וקוסמופוליטיות. לצד זאת, נוודים דיגיטליים ישראלים מבקשים להשתייך לקולקטיב לאומי-ישראלי באופן פעיל ומתמשך. מאמר זה בוחן כיצד נוודים פותרים בחיי היומיום את המתח בין בחירה בחיים אנטי-טריטוריאליים ובין הצורך להשתייך לקולקטיב לאומי. מתוך ראיונות עם 21 נוודים דיגיטליים ישראלים וניתוח הפעילות הדיגיטלית של קהילת הנוודים הדיגיטליים הישראלים, עולה כי המתח שבין אינדיווידואליזם אנטי- טריטוריאלי ובין הצורך בהשתייכות לאומית נפתר באמצעות ״לאומיות מותאמת אישית״ — לאומיות המושתתת על אמצעים טכנולוגיים ומתוּוכת באמצעותם; מותאמת לצרכיו האישיים של הפרט ונתונה לבחירתו; ונטולת מחויבות טריטוריאלית ואזרחית למדינת הלאום. לאומיות זו מאפשרת את קיומו של קולקטיב לאומי-ישראלי הנשען על ישראליות כאתניות. היא נושאת זיקה למדינת הלאום, אך איננה מחויבת לה מבחינה טריטוריאלית, ומאפשרת לנווד ליהנות מיתרונות השייכות הלאומית- ישראלית בלי לשלם את המחירים הרגשיים והאזרחיים הנלווים לה.

מילות מפתח: נוודות דיגיטלית, לאומיות, קוסמופוליטיות, סוציולוגיה דיגיטלית, זהות לאומית

סוציולוגיה פוליטית של השיח הדמוגרפי בישראל: חוקי האזרחות כמקרי בוחן

בן הרצוג

תקציר. מאמר זה בוחן כיצד השפיעו שיקולים דמוגרפיים על חקיקת האזרחות בישראל, באמצעות ניתוח דיונים שנערכו בכנסת סביב חקיקתם של שני חוקים המקשרים בין הנדסה דמוגרפית לפוליטיקה של אוכלוסייה: התיקון השני לחוק השבות משנת 1970, וחוק האזרחות והכניסה לישראל משנת 2003. המאמר בוחן את האמצעים הרטוריים, המינוחים ואסטרטגיות הטיעון שבהם השתמשו המחוקקים בדיונים אלו. שני החוקים, המשפיעים על דפוסי הגירה ועל ההרכב הדמוגרפי של ישראל, משקפים דאגות דמוגרפיות שונות בתכלית: הדיונים בשנות השבעים עסקו בדמוגרפיה פנים-יהודית, ובעיקר בחששות מפני התבוללות של התפוצות היהודיות, ואילו הדיונים בשנת 2003 נגעו לשמירה על המאזן הדמוגרפי בין יהודים לערבים בתוך ישראל. נראה כי שיקולים דמוגרפיים אמנם משתלבים לעיתים קרובות בחקיקת חוקי אזרחות, אך אופי השיח הדמוגרפי מעוגן עמוקות גם בהקשר ההיסטורי. המאמר מצביע על כך שהזהות היהודית הישראלית מתרחקת מתפיסות של הומוגניות חד-תרבותית לאומית, ותחת זאת היא הולכת ומוגדרת מתוך פחד וסלידה מן האחר הפלסטיני.

מילות מפתח: דמוגרפיה, חוק השבות, חוק האזרחות והכניסה לישראל, הגירה

״כל הצלמים היו סוג של דלק, המצלמה למעשה שמרה על האש״: צילום כתשתית ההפגנה במחאה נגד הרפורמה המשפטית בישראל

דורי בן אלון ורותי גינזבורג

תקציר. המאמר טוען שהמערך הצילומי במחאות מתמשכות הוא תשתית של ההפגנה ולא רק אמצעי לתיעודה. תשתית זו, הקשורה לטכנולוגיה הדיגיטלית ולרשת האינטרנט, תורמת לעיצוב המחאה ומשפיעה על אופן התנהלותה. הטענה מבוססת על מחקר שבמסגרתו ערכנו תצפיות וראיונות עם מפגינים-צלמים במחאה שפרצה בישראל בחורף 2023 נגד הרפורמה המשפטית. צילומים נתפסים לרוב כתוצר חזותי של התרחשות שבה מפגינים יוצאים אל המרחב המשותף כדי למחות. דימויים יכולים להראות את אופי המפגינים ולעמוד על כמותם; להציג מקרים יוצאי דופן של הפרות סדר ואלימות; להראות את מנהיגי המחאה, את המיצגים והמיצבים, את המסרים שבשלטים ואת מיקום ההפגנה. אולם מצאנו שמתקיימים יחסים מורכבים בין ההפגנה לייצוגה החזותי — יחסים שאינם מסתכמים בתיעוד אלא מעניקים לצילום תפקיד מכונן. בהסתמך על כתיבה תיאורטית העוסקת בתשתיות, אנו מציגות היבטי תשתית של המערך הצילומי הנוגעים ליחסים בין הדימויים ובין מרחב ההפגנה והתנהלותה, יצירת תצלומים והפצתם. לצד ההבטחה הגלומה בקדמה הטכנולוגית של התשתית, נחשפת גם התפיסה הניאו-ליברלית של מחאה בעידן הדיגיטלי.

מילות מפתח: צילום, הפגנות, תשתיות, הרפורמה המשפטית

ההיפותזה הגיאופוליטית והניאו-ליברליזם הביטחוני בישראל

אריה קרמפף

תקציר. במהלך כשני עשורים, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ועד 2023, התבסס בישראל משטר צמיחה שלוּוה בעלייה בשיעורי העוני והאי-שוויון וביצירת גירעון מתמשך בהשקעות אזרחיות. משטר זה עוצב והופעל בידי אליטה פוליטית בעלת עמדות מדיניות ניציות, שתיעדפה את ההעמקה וההאצה של פרויקט ההתנחלויות ונמנעה מפשרה טריטוריאלית. עד כה נטתה הספרות להניח כי אין קשר ישיר בין עמדותיה המדיניות של האליטה הפוליטית ובין המשטר הכלכלי שהיא מקדמת, ואולם ההיפותזה הגיאופוליטית המוצגת כאן גורסת כי קיים קשר סיבתי כזה. קשר זה מוסבר באמצעות העדפתה של ריבונות חיצונית בפועל, המאפשרת לאליטה לקדם את חזונה המדיני ותלויה, בין היתר, במידת התלות הכלכלית של המדינה בגורמים זרים. המאמר טוען כי האליטה הפוליטית הניצית ייחסה לריבונות החיצונית בפועל ערך גבוה מזה שייחס לה מחנה השמאל בתקופת ״כלכלת השלום”. מהעדפה זו נגזר מודל צמיחה המתבסס על צמצום הביקושים המקומיים ועל הגדלת הביקושים החיצוניים, ובפרט ייצוא והשקעות זרות, והוא אומץ מתוך שיקולים גיאופוליטיים למרות השלכותיו החברתיות הרגרסיביות.

מילות מפתח: ניאו-ליברליזם ביטחוני, ההיפותזה הגיאופוליטית, ריבונות חיצונית בפועל