מדור מבטים על החברה הישראלית בשעה זו

 

איזון בין סולידריות לאומית לעצמאות עיתונאית בעידן המדיה החברתית: תופעת ההתלכדות סביב הדגל בקרב עיתונאים ישראלים במהלך המלחמה בעזה

יאיר גלילי

תקציר. מסה זו עוסקת במתח שבין סולידריות לאומית לעצמאות עיתונאית בישראל במהלך המלחמה בעזה בשנים 2023– 2025, ומתמקדת בתופעת ה”התלכדות סביב הדגל” בקרב עיתונאים. תופעה זו, שבאה לידי ביטוי בהעדפת נרטיבים לאומיים ואימוץ עמדות ממסדיות בעיתות משבר, מתעצמת בעידן המדיה החברתית, המגבירה רגשות קולקטיביים ולחצים ציבוריים. המסה עושה שימוש במסגרת התיאורטית של פייר בורדייה כדי לנתח את השדה העיתונאי כמרחב מאבק בין אוטונומיה מקצועית ובין לחצים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. כמו כן נבחנים תפקידי הצנזורה הרשמית והעצמית, השפעת המדיה הדיגיטלית, והפער בין סיקור ישראלי לבינלאומי. הטענה המרכזית היא ששימור ערכים עיתונאיים של ביקורת, גיוון וחקר הוא הכרחי לתפקודה של עיתונות דמוקרטית, גם בעיתות חירום. לסיום, מודגש כי עיתונות עצמאית איננה סותרת פטריוטיזם, אלא מבטאת אותו באופן עמוק ואחראי.

מילות מפתח: סולידריות לאומית, שדה עיתונאי, מלחמה, פוליטיקה, תקשורת

 

 

מאמרים​

​

מבט מעבר למשבר: משפחה ועבודה בסגרי הקורונה ואחריהם

לטם אלוש ואורלי בנימין

תקציר. השלכות סגרי הקורונה על האיזון בין עבודה למשפחה מוסגרו במחקרים קודמים כתופעה גורפת: ביצוע המגדר העָָצים (העדפת עבודת המשפחה לנשים ועבודה בשכר לגברים) שהתהווה בזמן המשבר והסגרים נתפס כמגמה שעלולה להימשך גם לאחריו. ואולם מחקרנו העמיד את ההשוואה בין התקופות לבחינה אמפירית. לשם כך חיברנו בין תיאוריות מהלך החיים, חדירוּת הגבולות וביצוע/אי- ביצוע מגדר. החיבור התיאורטי מאפשר לאבחן את הממצא על ביצוע מגדר עצים כתופעה זמנית, ונגזרה ממנו השאלה האם וכיצד השתנו התפיסות לגבי עבודת המשפחה והעבודה בשכר לאחר המשבר. ניתוח ראיונות עם בני ובנות זוג של עובדי הוראה במשפחות של שני מפרנסים העלה כי למרות ביצוע המגדר העצים בתקופת הסגרים, לאחריהם הייתה המגמה הפוכה לעיתים. מצאנו שלושה מנגנונים התומכים באי-ביצוע מגדר בתקופה שלאחר המשבר: נראות אתגרי האישה, עבודה היברידית של הגבר וחזרה לשוויוניות. ממצאינו מערערים על טיעונים המקבעים השלכות מגדריות של משבר, ומראים שכאשר נצברו משאבים רלוונטיים בתקופות קודמות, השלכות המשבר עשויות להיות קצרות טווח.

מילות מפתח: ביצוע מגדר, אי-ביצוע מגדר, משבר, תיאוריית מהלך החיים

​

״רבנו זה מקלט”: גבריות שברירית והתגברות על מניעות במסע העלייה לרגל לאומן

גיא ברוקר ועמליה סער

תקציר. המאמר עוסק בעבודת הגבריות של חסידי ברסלב במהלך העלייה לרגל לאומן בעת מצבי חירום — מגפת הקורונה העולמית ב־2020–2021 והמלחמה בין רוסיה לאוקראינה ב־2022 — שהטילו מגבלות חריפות על העלייה לרגל המסורתית בראש השנה. המחקר מתבסס על ארבעה ביקורים של עבודת שדה באומן, אשר שניים מהם נערכו בזמן מצבי חירום שהעצימו את ההוויה הלימינלית של האירוע. אנו מוצאים שהלימינליות הכפולה מניעה גברים לפרפורמנס היפר־גברי של נטילת סיכונים והקרבה, או בלשונם של חסידי ברסלב: התגברות על מניעוֹת. בצד האופוריה וההזדמנות לאשרור הגבריות, העלייה לרגל מנכיחה עבור המשתתפים, ולו באופן מרומז, גם את הפגיעות הכרוכה בגבריותם.

מילות מפתח: גבריות, גבריות שברירית, עלייה לרגל, מצבי חירום, ברסלב

​

​״בוא תראה מה פספסת״: סוציולוגיה ופואטיקה של שירי פופ עכשוויים

אורי דורצ’ין

תקציר. המאמר עוסק בהקשרים הסוציולוגיים שבהם מתעצבת שפתם הייחודית של שירי פופ עכשוויים, ובמיוחד באופן שבו הם מהדהדים את השפה הרווחת ברשתות החברתיות המקוונות ובפלטפורמות להעברת מסרים (instant messaging). הגישה המוצגת כאן אינה מרדדת את האסתטיקה האמנותית להקשרים חוץ־אמנותיים סוציולוגיים, טכנולוגיים או אחרים. תחת זאת, היא מראה שהשפה המוזיקלית — כפי שמעצבים אותה פזמונאים ומפיקים מוזיקליים — מטמיעה את המילים כחלק מהמרקם הצלילי של השיר, בדרך כלל באמצעות אפקטים שונים המופעלים על קולם של הזמרים. כך מטשטשים היוצרים את ההבחנה המסורתית שבין שירה ובין ליווי מוזיקלי, ובהרחבה — את ההבחנה שבין הקול האנושי לזה הלא־אנושי. בהשפעת שיח הרשת, וכחלק מהעיבוד האלקטרוני, שירי הפופ נוטים להבליט את הממד החומרי־צורני של הטקסט על פני הממד הנרטיבי שלו, בדומה לשירה כתובה ובניגוד לפזמונאות במובנה המסורתי. הניתוח המתייחס הן למאפיינים הייחודיים של היצירה הן להקשרים השונים שבהם היא מתגבשת מאפשר להביט אל מעבר להבניות החברתיות של ערך אמנותי, ולהכיר בערכים האונטולוגיים המשותפים ליצירות מסוגים שונים.

מילות מפתח: פופ, היפ הופ, שירה, מוזיקה, רשתות חברתיות

​

​​​

​​​בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית: אגודת אפרת ופוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל

רומי שפר, יעלה להב־רז, יעל השילוני־דולב

המאמר בוחן את פוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל באמצעות ניתוח פעילותה של אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות ולעידוד ילודה יהודית מאז שנות החמישים. המחקר מתבסס על ניתוח תוכן איכותני ועל תיאוריות מסגור וניתוח סמיוטי במטרה להראות כיצד אגודת אפרת מנהלת משא ומתן מחושב מול הגיונות השאובים מפוליטיקת ההפלות בארצות הברית וכן מול התנגדויות בחברה הישראלית. העמותה משתמשת במסגור אסטרטגי המשלב בין הגיונות לאומיים־יהודיים ובין תרגום הגיונות פמיניסטיים כמו הסכמה מדעת וחופש בחירה, הלקוחים מהתנועה המתחדשת נגד הפלות בעולם. מהניתוח עולה כי אפרת אינה מתאימה להימנות עם ארגוני ״פרו־צ’ויס״ הפמיניסטיים, הרואים בזכות האישה על גופה ערך עליון, והיא גם אינה דומה לארגוני ״פרו־לייף״ האמריקאיים, המדגישים את מעמדו וזכויותיו של העובר מרגע היווצרו. ממצאי המחקר מלמדים כי בתפיסת העולם הייחודית לה משלבת אפרת רעיונות פרו־נטליסטיים ופמיניסטיים שלפיהם אימהוּת היא הברירה היחידה האפשרית עבור נשים, ומייצרת מופע שאנו מכנות ״בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית״ בפוליטיקה הישראלית נגד הפלות.

​

​​​​​

​מימוש עצמי כציווי דתי ביזמות העסקית של נשים חרדיות

ניצה ברקוביץ ולירון מייזלס־בהרב

תקציר. במאמר זה נטען שיזמות עסקית מייצרת עבור נשים חרדיות מרחב חדש לתפיסות של מימוש עצמי. בהסתמך על תצפיות, ראיונות סיפורי חיים וראיונות קבוצתיים עם יזמיות חרדיות נראה כי תפיסות אלו, הנענות לציווי של ערכי האינדיווידואליזם, אינן כרוכות בהכרח בירידת קרנן של הדתיות, הקהילתיות והקולקטיביזם. להפך, הן מקבלות משמעות של שליחות ושל ציווי דתי, וכך נוצר מה שאנחנו מכנות “עצמי יזמי דתי״. היזמות העסקית יוצרת מרחב שבו נשים חרדיות מנכסות את השפה האינדיווידואליסטית, וזו מכוננת אותן כסוכנות אוטונומיות המאתגרות מבני כוח ומשטרי הצדקה קיימים ובה בעת מתחזקות אותם. מחד גיסא מופיעים ניצנים של שיח שהן אמנם אינן מכנות “שיח פמיניסטי״, אך הוא עוסק במימוש העצמי שלהן כנשים; מאידך גיסא, באופן פרדוקסלי, בשם האינדיווידואליזם הן ממשיכות לתחזק “בית של תורה״ ואת “חברת הלומדים״ הגברית. כך, יזמיות חרדיות מכוננות עצמן כשחקניות המייצרות זירת פעולה שקושרת יחד את זהותן כנשים ואת זהותן כחרדיות, ומחברת אותן לאמונה ולחברה החרדית בכלל, על הרוחות החדשות הנושבות בה.

מילות מפתח: נשים חרדיות, יזמות עסקית, מימוש עצמי, דתיות, עצמי יזמי חרדי​

​​

“אז במה אני חרדית?״: זהות וסוכנות של נשות קריירה חרדיות בין עבודה, דתיות וקהילה 

מיכל פרנקל

תקציר. השתלבותן של נשים חרדיות בעולם העבודה נעשתה לרוב במסגרת משטר של “שילוב בהפרדה“, כך שגם עבודה בסביבה מעורבת סיפקה להן מערך תמיכה חברתי בעולם העבודה. מאמר זה עוסק בנשות קריירה חרדיות שעבודתן מחריגה אותן מן הקבוצה, נשים המפתחות דפוסי חשיבה שמאתגרים את הסמכות הרבנית ואורחות חיים שמבודדים אותן מסביבתן החברתית. המאמר בוחן את הדיאלקטיקה של נפרדות והזדהות במצבים אלו ומתאר כיצד נשות קריירה חרדיות פורצות דרך נשענות על כישורים ומשאבים שצברו בעולם העבודה כדי ליצור דפוסי סוכנות ולעשות עבודת זהות המאפשרת להן להמשיך להיות חלק מן החברה החרדית ולשנות אותה מבפנים. זוהו ארבע אסטרטגיות סוכנות מרכזיות המאפשרות לנשים לפעול לשינוי מבפנים: הנכחת הבחירה החופשית בזהות החרדית, חזרה אל הטקסט, אקטיביזם קהילתי וייצוא העבודה הביתה.

מילות מפתח: דת, מגדר, עבודה, חרדיות, עבודת זהות, סוכנות

​​

להגמיש גבולות, לנצל הזדמנויות: נשים דרוזיות אדוקות בעלות קריירה בהייטק

אבתסאם ברכאת

תקציר. מאמר זה בוחן את יוזמת עמותת לוטוס לפיתוח מרחב עבודה מקצועי ואיכותי עבור נשים דרוזיות אדוקות בכפרים הדרוזיים. מתצפיות, קבוצת שיח וראיונות מובנים למחצה עם נשים העובדות בחברות הייטק, עם נציג ההנהגה הדתית הדרוזית ועם נציגי החברות השותפות למיזם עולה כי יוזמת העמותה יצרה מרחב עבודה איכותי המאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה תוך שמירה על זהותן הדתית. מרחב זה מזמן לנשים דפוס עבודה שבו הן לומדות בקבוצות ותומכות זו בזו כדי להצליח בעבודתן כמתכנתות, עבודה שנחשבת אינדיווידואלית ותחרותית. הקמתו של מיזם לוטוס התאפשרה הודות למשא ומתן שניהלה מנכ“לית העמותה עם ארבעה מעגלים — החברה האזרחית, חברות הייטק, ההנהגה הדתית הדרוזית והנשים המועסקות במיזם. מן המחקר עולה שהתאמת מרחב העבודה לצורכיהן של נשים דרוזיות אדוקות — הפרדה מגדרית ובידול גיאוגרפי — אמנם מאפשרת את השתלבותן בשוק העבודה, אך מציבה תקרת זכוכית המגבילה את התקדמותן.

מילות מפתח: נשים אדוקות, מרחב עבודה לנשים, הייטק, משא ומתן, ציווי דתי​

​​​​

הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות

עמליה סער, ערין הווארי, נור פלאח

תקציר: המאמר עוסק בתפיסת העבודה בשכר בקרב נשים מוסלמיות דתיות בישראל, ומתמקד בשימוש שלהן במושג הקוראני אלקוואמה, מושג פטריארכלי לכאורה המכפיף נשים לבעליהן, אך נשים מאמינות רבות מבכרות לראות בו עיקרון של חמלה ולא של אי־שוויון. לתפיסתן, עקרון אלקוואמה מאפשר לנשים לעבוד בשכר מחוץ לבית אם הן רוצות בכך, אך פוטר אותן מאחריות לפרנסת המשפחה, וזו מוטלת בלעדית על בני זוגן. בהתבסס על 36 ראיונות מובנים למחצה, אנו מנתחות את המהלך הפרשני שנשים עושות כחלק מהמאמץ המתמשך שלהן לממש את עצמן כנשים מודרניות דתיות מול דיכוי רב־ממדי, ומוצאות שהמהלך מגלם אמביוולנטיות: הן מבקשות להשתלב בזירה הציבורית, לייצר זהות מקצועית, להשתכר באופן עצמאי ולקדם צדק מגדרי, בלי לוותר על ההגנה המגדרית המסורתית מול שוק עבודה תחרותי, גזעני ומפלה, שמלכתחילה פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהן. תרומת המאמר היא בחשיפת גרסה דתית־תרבותית ספציפית של תסריט “החוזה המגדרי“ המוכר בחברות רבות, והתחקות אחר הסוכנות של הנשים שמעניקות לו תרגום תרבותי ודתי.

מילות מפתח: נשים בשוק העבודה, נשים מוסלמיות, החוזה המגדרי, סוכנות​​

​​​