מפגשים סביב ספרים

​

על: עזה: מקום ודימוי במרחב הישראלי / עמרי בן יהודה ודותן הלוי

עזה, קריאה לאחור | מאת יהודה שנהב־שהרבני, נמרוד בן זאב וראיף זריק

​

​

מסות ומאמרים​

​

​​בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית: אגודת אפרת ופוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל

רומי שפר, יעלה להב־רז, יעל השילוני־דולב

המאמר בוחן את פוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל באמצעות ניתוח פעילותה של אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות ולעידוד ילודה יהודית מאז שנות החמישים. המחקר מתבסס על ניתוח תוכן איכותני ועל תיאוריות מסגור וניתוח סמיוטי במטרה להראות כיצד אגודת אפרת מנהלת משא ומתן מחושב מול הגיונות השאובים מפוליטיקת ההפלות בארצות הברית וכן מול התנגדויות בחברה הישראלית. העמותה משתמשת במסגור אסטרטגי המשלב בין הגיונות לאומיים־יהודיים ובין תרגום הגיונות פמיניסטיים כמו הסכמה מדעת וחופש בחירה, הלקוחים מהתנועה המתחדשת נגד הפלות בעולם. מהניתוח עולה כי אפרת אינה מתאימה להימנות עם ארגוני ״פרו־צ’ויס״ הפמיניסטיים, הרואים בזכות האישה על גופה ערך עליון, והיא גם אינה דומה לארגוני ״פרו־לייף״ האמריקאיים, המדגישים את מעמדו וזכויותיו של העובר מרגע היווצרו. ממצאי המחקר מלמדים כי בתפיסת העולם הייחודית לה משלבת אפרת רעיונות פרו־נטליסטיים ופמיניסטיים שלפיהם אימהוּת היא הברירה היחידה האפשרית עבור נשים, ומייצרת מופע שאנו מכנות ״בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית״ בפוליטיקה הישראלית נגד הפלות.

​

בין הקיסוס לצבר: המבנה החברתי של המתח בין מוכוונות מקומית וגלובלית בסוציולוגיה הישראלית

בן בורנשטיין, נטע כהנא, רמי קפלן, ניר רותם

בעשורים האחרונים מתקיים בקהילה הסוציולוגית והאנתרופולוגית בישראל דיון בשאלת המתח שבין המוּכוונוּת הגלובלית של הדיסציפלינה והשתלבותה במישור הבינלאומי ובין המוכוונות המקומית שלה, המתבטאת למשל בחקר החברה המקומית, כתיבה בשפות המקום והשתלבות בדיון הציבורי בישראל. המאמר בוחן את התפלגות העמדות והפרקטיקות המקצועיות בסוגיית המוכוונות באמצעות ממצאי סקר שנערך בקרב חברי וחברות הקהילה. הממצאים מצביעים על מחלוקת בהיבטים שונים של המתח בין הגלובלי למקומי, ועל הסתייגות מכמה היבטים של מגמת הגלובליזציה/אמריקניזציה בדיסציפלינה. עמדות המשיבים מתפלגות באופן ריבודי: בעלי סטטוס אקדמי בכיר, במיוחד אלה שרכשו השכלה בחו״ל, מזדהים יותר עם אידיאלים גלובליסטיים של הפרופסיה ופחות עם מוכוונות מקומית. נוסף על כך, חוקרים מן הדור הצעיר מאמצים פרקטיקות מחקר וקריירה של מוכוונות גלובלית אף שהם מוטרדים מהשפעת היתר של השדה האמריקאי על האקדמיה המקומית. ממצאים אלו חושפים מנגנון שבאמצעותו, חרף התנגדות, הערכים ההגמוניים הגלובליים משועתקים בתהליכי הקידום בקהילות אקדמיות סמי־פריפריאליות, והם מספקים בסיס לדיון על האיזון הרצוי בין מוכוונות גלובלית למקומית בקהילה הישראלית.

​

​לקראת דה־קולוניזציה של פוסטקולוניאליזם וולגרי אחרי השבעה

מיכל פרנקל

במאמרה ”Decolonizing Sociology“ משרטטת ריווין קונל את הדרכים לדה־קולוניזציה של לימודי הסוציולוגיה כפי שהם מאורגנים עדיין במרבית האוניברסיטאות בעולם, כלומר סביב ידע שנוצר במטרופול האימפריאלי על אודות העולם בכלל ועל אודות חברות נשלטות בפרט. משמעותה של דה־קולוניזציה של הסוציולוגיה, היא כותבת, היא “תיקון השיבוש וההדרה שנוצרו על ידי האימפריות ואי־השוויון הגלובלי, וארגון מחדש של הדיסציפלינה בכיוון דמוקרטי ברמה הגלובלית“ (Connell, 2018, p. 402). התנאי לדה־קולוניזציה שכזאת, היא כותבת, הוא ויתור על ההנחה שיש אפיסטמה אחת ויחידה, שמאפיינת לטענתה את הזרם המרכזי של מערך ייצור הידע, והחלפתה ב“פסיפס אפיסטמולוגי“ שבמסגרתו חיות זו לצד זו מערכות ידע מובחנות שכל אחת מהן מעוגנת בתרבות ספציפית ובניסיון היסטורי של הקבוצה שבה הידע מתפתח. פסיפס שכזה, היא טוענת, מהווה חלופה ברורה להגמוניה ה“צפונית“, ומחליף את ההעדפה האוטומטית שניתנה למערכת ייצור ידע אחת — מערבית — ביחסים של כבוד הדדי בין מערכות ייצור ידע מרובות (עמ׳ 404). תובנה חשובה נוספת שמזכירה לנו קונל קשורה למערכת החברתית־קהילתית שבבסיס ייצור הידע: מערכת זו קובעת במידה רבה איזה ידע ייווצר ויזכה לפרסום ולהשפעה, ולכן אנחנו חייבים להבין את יחסי הכוח במערכת ייצור הידע עצמה ואת המנגנונים שהיא מפעילה... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

קולוניאליזם התיישבותי בין היסטוריה, מוסר ופוליטיקה

ראיף זריק

אחד הנושאים שהעסיקו חוקרים ואקדמאים בישראל וגם מחוצה לה בעקבות מאורעות שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם הוא שאלת המסגרת של קולוניאליזם התיישבותי ומידת ההתאמה שלה לניתוח המצב בארץ והפרויקט הציוני בכלל. חלק מהביקורת על הקולוניאליזם ההתיישבותי נבע מכך שחלק מהמזוהים איתו לא “הזדעזעו מספיק“ ממעשה החמאס נגד אוכלוסייה אזרחית או לא גינו את הפעולה, ואף היו כאלה שראו בה פעולת שחרור לאומי לגיטימית, או לגיטימית במידה חלקית, או שטענו שחלק ממנה לגיטימי (החלק הצבאי). בעקבות זאת היו בישראל מי שסברו כי גישת הקולוניאליזם ההתיישבותי הייתה בעייתית מלכתחילה וכי היא אינה מתאימה כדי להבין, לנתח ולהמשיג את המצב בישראל ואת סיפורה של הציונות... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

רצח ואחריות מוסרית: לחשוב עם סארטר ונגדו על תגובות לפוגרום שבעה באוקטובר

צ׳אד אלן גולדברג

כשקיבלתי על עצמי ללמד קורס חדש על ההיסטוריה של האנטישמיות בסמסטר הסתיו של שנת 2023 באוניברסיטה הציבורית הגדולה במערב התיכון שבה אני מלמד, הרגשתי שהגיע הזמן לקורס כזה. ידעתי שהאנטישמיות התגברה מאז תחילת המאה ה־ 21, ושהיא שוברת שיאים במהלך הסכסוך האלים בין ישראל לפלסטינים והמלחמות במזרח התיכון. אך לא תיארתי לעצמי עד כמה יהפוך הקורס לרלוונטי כחודש לאחר תחילת הסמסטר החדש... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

בעד שמאל דמוקרטי ואינטרנציונליסטי במהותו: למען התחדשות וטרנספורמציה של השמאל

בן גידלי, דניאל מאנג ודניאל רנדל

זה שבועות רבים אנו צופים בחרדה במספר האזרחים המתים בעזה, ההולך וגדל מדי יום. אנו מזועזעים וזועמים על העונש הקולקטיבי שצה״ל משית על העזתים, על האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית ועל דיכוי אזרחיה הפלסטינים של ישראל בידי המדינה ובידי אספסוף הימין. בארצות הברית, באירופה, בהודו ובמקומות אחרים, פוליטיקאים רבים מהזרם המרכזי ורוב אמצעי התקשורת עוסקים בדמוניזציה של האקטיביזם הפלסטיני, ובמדינות אחדות הוא אף מוגדר כפשע. חלק ניכר מהדיווחים על ישראל/פלסטין במערב רווי בגזענות מוטת תרבות, המגדירה לא אחת את הישראלים כמודרניים, מערביים, מתורבתים, כאלה שהסבל שלהם הוא איכשהו אמיתי וחשוב יותר מזה של הפלסטינים. דה־הומניזציה גזענית של מוסלמים וערבים תורמת לסבלם של הפלסטינים... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

לרקוד על שני שדות בעת ובעונה אחת, או: מדוע התיאוריה הביקורתית "מנוצלת לרעה"

אורי שורץ

תקציר. בחודשים שאחרי שבעה באוקטובר נשמעו בישראל האשמות בדבר "ניצולה לרעה" של התיאוריה הביקורתית. טענתי היא כי אין זה מקרה: התיאוריה הביקורתית מועדת מטבעה להיתפס כמנוצלת לרעה, בשל המיקום המבני של הפרויקט הביקורתי. פרויקט זה מבקש לפעול בשני שדות במקביל: לייצר ידע בשדות אקדמיים כדי לחולל תמורה בשדה הפוליטי. זהו מהלך לולייני ומסוכן, שכן כאשר ידע עובר בין שדות, משתנים בהכרח משמעותו ושימושיו. לעיתים ידע ביקורתי מושאל לפרויקטים שאינם חולקים את האופק המוסרי ההומניסטי של התיאוריה הביקורתית. במקרים אחרים, התנועה לשדה הפוליטי מביאה למורליזציה של הסוציולוגיה ולאימוצה של "לוגיקת המשפט", ההופכת את המציאות ממושא־הסבר למושא־שיפוט. כדי להתמודד עם סיכונים אלו ולהגן על הפרויקט הביקורתי, על המחקר הביקורתי להפריד בין הסבר אנליטי ובין שיפוט נורמטיבי (אך לא בין האנליטי לפוליטי; להפך: מהלך זה נועד דווקא לשימור הרלוונטיות הפוליטית של הידע הסוציולוגי), להגן על האוטונומיה של השדה האקדמי, ולפתח רפלקסיביות ביחס לפרפורמטיביות של הידע ואחריות ביחס לאופני הניכוס האפשריים שלו.

מילות מפתח: ביקורת סוציולוגית, תיאוריה ביקורתית, שדות

​

​

לאומיות מותאמת אישית: סיפורם של הנוודים הדיגיטליים הישראלים

שחר מנדלוביץ

תקציר. אורח חייהם של נוודים דיגיטליים נשען על היפר־מוביליות ועל בחירה להתנתק מכבלים טריטוריאליים. זהו אורח חיים המבוסס על ערכים של ניאו־ליברליזם, הישענות עצמית, אינדיווידואליזם וקוסמופוליטיות. לצד זאת, נוודים דיגיטליים ישראלים מבקשים להשתייך לקולקטיב לאומי־ישראלי באופן פעיל ומתמשך. מאמר זה בוחן כיצד נוודים פותרים בחיי היומיום את המתח בין בחירה בחיים אנטי־טריטוריאליים ובין הצורך להשתייך לקולקטיב לאומי. מתוך ראיונות עם 21 נוודים דיגיטליים ישראלים וניתוח הפעילות הדיגיטלית של קהילת הנוודים הדיגיטליים הישראלים, עולה כי המתח שבין אינדיווידואליזם אנטי־ טריטוריאלי ובין הצורך בהשתייכות לאומית נפתר באמצעות ״לאומיות מותאמת אישית״ — לאומיות המושתתת על אמצעים טכנולוגיים ומתווּכת באמצעותם; מותאמת לצרכיו האישיים של הפרט ונתונה לבחירתו; ונטולת מחויבות טריטוריאלית ואזרחית למדינת הלאום. לאומיות זו מאפשרת את קיומו של קולקטיב לאומי־ישראלי הנשען על ישראליות כאתניות. היא נושאת זיקה למדינת הלאום, אך איננה מחויבת לה מבחינה טריטוריאלית, ומאפשרת לנווד ליהנות מיתרונות השייכות הלאומית־ ישראלית בלי לשלם את המחירים הרגשיים והאזרחיים הנלווים לה.​

​

​

מימוש עצמי כציווי דתי ביזמות העסקית של נשים חרדיות

ניצה ברקוביץ ולירון מייזלס־בהרב

תקציר. במאמר זה נטען שיזמות עסקית מייצרת עבור נשים חרדיות מרחב חדש לתפיסות של מימוש עצמי. בהסתמך על תצפיות, ראיונות סיפורי חיים וראיונות קבוצתיים עם יזמיות חרדיות נראה כי תפיסות אלו, הנענות לציווי של ערכי האינדיווידואליזם, אינן כרוכות בהכרח בירידת קרנן של הדתיות, הקהילתיות והקולקטיביזם. להפך, הן מקבלות משמעות של שליחות ושל ציווי דתי, וכך נוצר מה שאנחנו מכנות “עצמי יזמי דתי״. היזמות העסקית יוצרת מרחב שבו נשים חרדיות מנכסות את השפה האינדיווידואליסטית, וזו מכוננת אותן כסוכנות אוטונומיות המאתגרות מבני כוח ומשטרי הצדקה קיימים ובה בעת מתחזקות אותם. מחד גיסא מופיעים ניצנים של שיח שהן אמנם אינן מכנות “שיח פמיניסטי״, אך הוא עוסק במימוש העצמי שלהן כנשים; מאידך גיסא, באופן פרדוקסלי, בשם האינדיווידואליזם הן ממשיכות לתחזק “בית של תורה״ ואת “חברת הלומדים״ הגברית. כך, יזמיות חרדיות מכוננות עצמן כשחקניות המייצרות זירת פעולה שקושרת יחד את זהותן כנשים ואת זהותן כחרדיות, ומחברת אותן לאמונה ולחברה החרדית בכלל, על הרוחות החדשות הנושבות בה.

מילות מפתח: נשים חרדיות, יזמות עסקית, מימוש עצמי, דתיות, עצמי יזמי חרדי

​

​​

“אז במה אני חרדית?״: זהות וסוכנות של נשות קריירה חרדיות בין עבודה, דתיות וקהילה 

מיכל פרנקל

תקציר. השתלבותן של נשים חרדיות בעולם העבודה נעשתה לרוב במסגרת משטר של “שילוב בהפרדה“, כך שגם עבודה בסביבה מעורבת סיפקה להן מערך תמיכה חברתי בעולם העבודה. מאמר זה עוסק בנשות קריירה חרדיות שעבודתן מחריגה אותן מן הקבוצה, נשים המפתחות דפוסי חשיבה שמאתגרים את הסמכות הרבנית ואורחות חיים שמבודדים אותן מסביבתן החברתית. המאמר בוחן את הדיאלקטיקה של נפרדות והזדהות במצבים אלו ומתאר כיצד נשות קריירה חרדיות פורצות דרך נשענות על כישורים ומשאבים שצברו בעולם העבודה כדי ליצור דפוסי סוכנות ולעשות עבודת זהות המאפשרת להן להמשיך להיות חלק מן החברה החרדית ולשנות אותה מבפנים. זוהו ארבע אסטרטגיות סוכנות מרכזיות המאפשרות לנשים לפעול לשינוי מבפנים: הנכחת הבחירה החופשית בזהות החרדית, חזרה אל הטקסט, אקטיביזם קהילתי וייצוא העבודה הביתה.

מילות מפתח: דת, מגדר, עבודה, חרדיות, עבודת זהות, סוכנות

​​

להגמיש גבולות, לנצל הזדמנויות: נשים דרוזיות אדוקות בעלות קריירה בהייטק

אבתסאם ברכאת

תקציר. מאמר זה בוחן את יוזמת עמותת לוטוס לפיתוח מרחב עבודה מקצועי ואיכותי עבור נשים דרוזיות אדוקות בכפרים הדרוזיים. מתצפיות, קבוצת שיח וראיונות מובנים למחצה עם נשים העובדות בחברות הייטק, עם נציג ההנהגה הדתית הדרוזית ועם נציגי החברות השותפות למיזם עולה כי יוזמת העמותה יצרה מרחב עבודה איכותי המאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה תוך שמירה על זהותן הדתית. מרחב זה מזמן לנשים דפוס עבודה שבו הן לומדות בקבוצות ותומכות זו בזו כדי להצליח בעבודתן כמתכנתות, עבודה שנחשבת אינדיווידואלית ותחרותית. הקמתו של מיזם לוטוס התאפשרה הודות למשא ומתן שניהלה מנכ“לית העמותה עם ארבעה מעגלים — החברה האזרחית, חברות הייטק, ההנהגה הדתית הדרוזית והנשים המועסקות במיזם. מן המחקר עולה שהתאמת מרחב העבודה לצורכיהן של נשים דרוזיות אדוקות — הפרדה מגדרית ובידול גיאוגרפי — אמנם מאפשרת את השתלבותן בשוק העבודה, אך מציבה תקרת זכוכית המגבילה את התקדמותן.

מילות מפתח: נשים אדוקות, מרחב עבודה לנשים, הייטק, משא ומתן, ציווי דתי

​

​​​​

הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות

עמליה סער, ערין הווארי, נור פלאח

תקציר: המאמר עוסק בתפיסת העבודה בשכר בקרב נשים מוסלמיות דתיות בישראל, ומתמקד בשימוש שלהן במושג הקוראני אלקוואמה, מושג פטריארכלי לכאורה המכפיף נשים לבעליהן, אך נשים מאמינות רבות מבכרות לראות בו עיקרון של חמלה ולא של אי־שוויון. לתפיסתן, עקרון אלקוואמה מאפשר לנשים לעבוד בשכר מחוץ לבית אם הן רוצות בכך, אך פוטר אותן מאחריות לפרנסת המשפחה, וזו מוטלת בלעדית על בני זוגן. בהתבסס על 36 ראיונות מובנים למחצה, אנו מנתחות את המהלך הפרשני שנשים עושות כחלק מהמאמץ המתמשך שלהן לממש את עצמן כנשים מודרניות דתיות מול דיכוי רב־ממדי, ומוצאות שהמהלך מגלם אמביוולנטיות: הן מבקשות להשתלב בזירה הציבורית, לייצר זהות מקצועית, להשתכר באופן עצמאי ולקדם צדק מגדרי, בלי לוותר על ההגנה המגדרית המסורתית מול שוק עבודה תחרותי, גזעני ומפלה, שמלכתחילה פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהן. תרומת המאמר היא בחשיפת גרסה דתית־תרבותית ספציפית של תסריט “החוזה המגדרי“ המוכר בחברות רבות, והתחקות אחר הסוכנות של הנשים שמעניקות לו תרגום תרבותי ודתי.

מילות מפתח: נשים בשוק העבודה, נשים מוסלמיות, החוזה המגדרי, סוכנות​​

​​​