״כל הצלמים היו סוג של דלק, המצלמה למעשה שמרה על האש״: צילום כתשתית ההפגנה במחאה נגד הרפורמה המשפטית בישראל

דורי בן אלון, רותי גינזבורג

תקציר. המאמר טוען שהמערך הצילומי במחאות מתמשכות הוא תשתית של ההפגנה ולא רק אמצעי לתיעודה. תשתית זו, הקשורה לטכנולוגיה הדיגיטלית ולרשת האינטרנט, תורמת לעיצוב המחאה ומשפיעה על אופן התנהלותה. הטענה מבוססת על מחקר שבמסגרתו ערכנו תצפיות וראיונות עם מפגינים־צלמים במחאה שפרצה בישראל בחורף 2023 נגד הרפורמה המשפטית. צילומים נתפסים לרוב כתוצר חזותי של התרחשות שבה מפגינים יוצאים אל המרחב המשותף כדי למחות. דימויים יכולים להראות את אופי המפגינים ולעמוד על כמותם; להציג מקרים יוצאי דופן של הפרות סדר ואלימות; להראות את מנהיגי המחאה, את המיצגים והמיצבים, את המסרים שבשלטים ואת מיקום ההפגנה. אולם מצאנו שמתקיימים יחסים מורכבים בין ההפגנה לייצוגה החזותי — יחסים שאינם מסתכמים בתיעוד אלא מעניקים לצילום תפקיד מכונן. בהסתמך על כתיבה תיאורטית העוסקת בתשתיות, אנו מציגות היבטי תשתית של המערך הצילומי הנוגעים ליחסים בין הדימויים ובין מרחב ההפגנה והתנהלותה, יצירת תצלומים והפצתם. לצד ההבטחה הגלומה בקדמה הטכנולוגית של התשתית, נחשפת גם התפיסה הניאו־ליברלית של מחאה בעידן הדיגיטלי.

מילות מפתח: צילום, הפגנות, תשתיות, הרפורמה המשפטית

​

​

​​​בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית: אגודת אפרת ופוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל

רומי שפר, יעלה להב־רז, יעל השילוני־דולב

המאמר בוחן את פוליטיקת ההפלות השמרנית בישראל באמצעות ניתוח פעילותה של אגודת אפרת, הפועלת למניעת הפלות ולעידוד ילודה יהודית מאז שנות החמישים. המחקר מתבסס על ניתוח תוכן איכותני ועל תיאוריות מסגור וניתוח סמיוטי במטרה להראות כיצד אגודת אפרת מנהלת משא ומתן מחושב מול הגיונות השאובים מפוליטיקת ההפלות בארצות הברית וכן מול התנגדויות בחברה הישראלית. העמותה משתמשת במסגור אסטרטגי המשלב בין הגיונות לאומיים־יהודיים ובין תרגום הגיונות פמיניסטיים כמו הסכמה מדעת וחופש בחירה, הלקוחים מהתנועה המתחדשת נגד הפלות בעולם. מהניתוח עולה כי אפרת אינה מתאימה להימנות עם ארגוני ״פרו־צ’ויס״ הפמיניסטיים, הרואים בזכות האישה על גופה ערך עליון, והיא גם אינה דומה לארגוני ״פרו־לייף״ האמריקאיים, המדגישים את מעמדו וזכויותיו של העובר מרגע היווצרו. ממצאי המחקר מלמדים כי בתפיסת העולם הייחודית לה משלבת אפרת רעיונות פרו־נטליסטיים ופמיניסטיים שלפיהם אימהוּת היא הברירה היחידה האפשרית עבור נשים, ומייצרת מופע שאנו מכנות ״בעד הילד היהודי, בעד האישה המסורתית״ בפוליטיקה הישראלית נגד הפלות.

​

בין הקיסוס לצבר: המבנה החברתי של המתח בין מוכוונות מקומית וגלובלית בסוציולוגיה הישראלית

בן בורנשטיין, נטע כהנא, רמי קפלן, ניר רותם

בעשורים האחרונים מתקיים בקהילה הסוציולוגית והאנתרופולוגית בישראל דיון בשאלת המתח שבין המוּכוונוּת הגלובלית של הדיסציפלינה והשתלבותה במישור הבינלאומי ובין המוכוונות המקומית שלה, המתבטאת למשל בחקר החברה המקומית, כתיבה בשפות המקום והשתלבות בדיון הציבורי בישראל. המאמר בוחן את התפלגות העמדות והפרקטיקות המקצועיות בסוגיית המוכוונות באמצעות ממצאי סקר שנערך בקרב חברי וחברות הקהילה. הממצאים מצביעים על מחלוקת בהיבטים שונים של המתח בין הגלובלי למקומי, ועל הסתייגות מכמה היבטים של מגמת הגלובליזציה/אמריקניזציה בדיסציפלינה. עמדות המשיבים מתפלגות באופן ריבודי: בעלי סטטוס אקדמי בכיר, במיוחד אלה שרכשו השכלה בחו״ל, מזדהים יותר עם אידיאלים גלובליסטיים של הפרופסיה ופחות עם מוכוונות מקומית. נוסף על כך, חוקרים מן הדור הצעיר מאמצים פרקטיקות מחקר וקריירה של מוכוונות גלובלית אף שהם מוטרדים מהשפעת היתר של השדה האמריקאי על האקדמיה המקומית. ממצאים אלו חושפים מנגנון שבאמצעותו, חרף התנגדות, הערכים ההגמוניים הגלובליים משועתקים בתהליכי הקידום בקהילות אקדמיות סמי־פריפריאליות, והם מספקים בסיס לדיון על האיזון הרצוי בין מוכוונות גלובלית למקומית בקהילה הישראלית.

​​​​

לאומיות מותאמת אישית: סיפורם של הנוודים הדיגיטליים הישראלים

שחר מנדלוביץ

תקציר. אורח חייהם של נוודים דיגיטליים נשען על היפר־מוביליות ועל בחירה להתנתק מכבלים טריטוריאליים. זהו אורח חיים המבוסס על ערכים של ניאו־ליברליזם, הישענות עצמית, אינדיווידואליזם וקוסמופוליטיות. לצד זאת, נוודים דיגיטליים ישראלים מבקשים להשתייך לקולקטיב לאומי־ישראלי באופן פעיל ומתמשך. מאמר זה בוחן כיצד נוודים פותרים בחיי היומיום את המתח בין בחירה בחיים אנטי־טריטוריאליים ובין הצורך להשתייך לקולקטיב לאומי. מתוך ראיונות עם 21 נוודים דיגיטליים ישראלים וניתוח הפעילות הדיגיטלית של קהילת הנוודים הדיגיטליים הישראלים, עולה כי המתח שבין אינדיווידואליזם אנטי־ טריטוריאלי ובין הצורך בהשתייכות לאומית נפתר באמצעות ״לאומיות מותאמת אישית״ — לאומיות המושתתת על אמצעים טכנולוגיים ומתווּכת באמצעותם; מותאמת לצרכיו האישיים של הפרט ונתונה לבחירתו; ונטולת מחויבות טריטוריאלית ואזרחית למדינת הלאום. לאומיות זו מאפשרת את קיומו של קולקטיב לאומי־ישראלי הנשען על ישראליות כאתניות. היא נושאת זיקה למדינת הלאום, אך איננה מחויבת לה מבחינה טריטוריאלית, ומאפשרת לנווד ליהנות מיתרונות השייכות הלאומית־ ישראלית בלי לשלם את המחירים הרגשיים והאזרחיים הנלווים לה.​​

​

מימוש עצמי כציווי דתי ביזמות העסקית של נשים חרדיות

ניצה ברקוביץ ולירון מייזלס־בהרב

תקציר. במאמר זה נטען שיזמות עסקית מייצרת עבור נשים חרדיות מרחב חדש לתפיסות של מימוש עצמי. בהסתמך על תצפיות, ראיונות סיפורי חיים וראיונות קבוצתיים עם יזמיות חרדיות נראה כי תפיסות אלו, הנענות לציווי של ערכי האינדיווידואליזם, אינן כרוכות בהכרח בירידת קרנן של הדתיות, הקהילתיות והקולקטיביזם. להפך, הן מקבלות משמעות של שליחות ושל ציווי דתי, וכך נוצר מה שאנחנו מכנות “עצמי יזמי דתי״. היזמות העסקית יוצרת מרחב שבו נשים חרדיות מנכסות את השפה האינדיווידואליסטית, וזו מכוננת אותן כסוכנות אוטונומיות המאתגרות מבני כוח ומשטרי הצדקה קיימים ובה בעת מתחזקות אותם. מחד גיסא מופיעים ניצנים של שיח שהן אמנם אינן מכנות “שיח פמיניסטי״, אך הוא עוסק במימוש העצמי שלהן כנשים; מאידך גיסא, באופן פרדוקסלי, בשם האינדיווידואליזם הן ממשיכות לתחזק “בית של תורה״ ואת “חברת הלומדים״ הגברית. כך, יזמיות חרדיות מכוננות עצמן כשחקניות המייצרות זירת פעולה שקושרת יחד את זהותן כנשים ואת זהותן כחרדיות, ומחברת אותן לאמונה ולחברה החרדית בכלל, על הרוחות החדשות הנושבות בה.

מילות מפתח: נשים חרדיות, יזמות עסקית, מימוש עצמי, דתיות, עצמי יזמי חרדי​

​​

“אז במה אני חרדית?״: זהות וסוכנות של נשות קריירה חרדיות בין עבודה, דתיות וקהילה 

מיכל פרנקל

תקציר. השתלבותן של נשים חרדיות בעולם העבודה נעשתה לרוב במסגרת משטר של “שילוב בהפרדה“, כך שגם עבודה בסביבה מעורבת סיפקה להן מערך תמיכה חברתי בעולם העבודה. מאמר זה עוסק בנשות קריירה חרדיות שעבודתן מחריגה אותן מן הקבוצה, נשים המפתחות דפוסי חשיבה שמאתגרים את הסמכות הרבנית ואורחות חיים שמבודדים אותן מסביבתן החברתית. המאמר בוחן את הדיאלקטיקה של נפרדות והזדהות במצבים אלו ומתאר כיצד נשות קריירה חרדיות פורצות דרך נשענות על כישורים ומשאבים שצברו בעולם העבודה כדי ליצור דפוסי סוכנות ולעשות עבודת זהות המאפשרת להן להמשיך להיות חלק מן החברה החרדית ולשנות אותה מבפנים. זוהו ארבע אסטרטגיות סוכנות מרכזיות המאפשרות לנשים לפעול לשינוי מבפנים: הנכחת הבחירה החופשית בזהות החרדית, חזרה אל הטקסט, אקטיביזם קהילתי וייצוא העבודה הביתה.

מילות מפתח: דת, מגדר, עבודה, חרדיות, עבודת זהות, סוכנות

​​

להגמיש גבולות, לנצל הזדמנויות: נשים דרוזיות אדוקות בעלות קריירה בהייטק

אבתסאם ברכאת

תקציר. מאמר זה בוחן את יוזמת עמותת לוטוס לפיתוח מרחב עבודה מקצועי ואיכותי עבור נשים דרוזיות אדוקות בכפרים הדרוזיים. מתצפיות, קבוצת שיח וראיונות מובנים למחצה עם נשים העובדות בחברות הייטק, עם נציג ההנהגה הדתית הדרוזית ועם נציגי החברות השותפות למיזם עולה כי יוזמת העמותה יצרה מרחב עבודה איכותי המאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה תוך שמירה על זהותן הדתית. מרחב זה מזמן לנשים דפוס עבודה שבו הן לומדות בקבוצות ותומכות זו בזו כדי להצליח בעבודתן כמתכנתות, עבודה שנחשבת אינדיווידואלית ותחרותית. הקמתו של מיזם לוטוס התאפשרה הודות למשא ומתן שניהלה מנכ“לית העמותה עם ארבעה מעגלים — החברה האזרחית, חברות הייטק, ההנהגה הדתית הדרוזית והנשים המועסקות במיזם. מן המחקר עולה שהתאמת מרחב העבודה לצורכיהן של נשים דרוזיות אדוקות — הפרדה מגדרית ובידול גיאוגרפי — אמנם מאפשרת את השתלבותן בשוק העבודה, אך מציבה תקרת זכוכית המגבילה את התקדמותן.

מילות מפתח: נשים אדוקות, מרחב עבודה לנשים, הייטק, משא ומתן, ציווי דתי​

​​​​

הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות

עמליה סער, ערין הווארי, נור פלאח

תקציר: המאמר עוסק בתפיסת העבודה בשכר בקרב נשים מוסלמיות דתיות בישראל, ומתמקד בשימוש שלהן במושג הקוראני אלקוואמה, מושג פטריארכלי לכאורה המכפיף נשים לבעליהן, אך נשים מאמינות רבות מבכרות לראות בו עיקרון של חמלה ולא של אי־שוויון. לתפיסתן, עקרון אלקוואמה מאפשר לנשים לעבוד בשכר מחוץ לבית אם הן רוצות בכך, אך פוטר אותן מאחריות לפרנסת המשפחה, וזו מוטלת בלעדית על בני זוגן. בהתבסס על 36 ראיונות מובנים למחצה, אנו מנתחות את המהלך הפרשני שנשים עושות כחלק מהמאמץ המתמשך שלהן לממש את עצמן כנשים מודרניות דתיות מול דיכוי רב־ממדי, ומוצאות שהמהלך מגלם אמביוולנטיות: הן מבקשות להשתלב בזירה הציבורית, לייצר זהות מקצועית, להשתכר באופן עצמאי ולקדם צדק מגדרי, בלי לוותר על ההגנה המגדרית המסורתית מול שוק עבודה תחרותי, גזעני ומפלה, שמלכתחילה פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהן. תרומת המאמר היא בחשיפת גרסה דתית־תרבותית ספציפית של תסריט “החוזה המגדרי“ המוכר בחברות רבות, והתחקות אחר הסוכנות של הנשים שמעניקות לו תרגום תרבותי ודתי.

מילות מפתח: נשים בשוק העבודה, נשים מוסלמיות, החוזה המגדרי, סוכנות​​

​​​