השפה היא חלק מהתת-מודע הקולקטיבי. שפה עובדת ברובד הסמלי העמוק שמייצר משמעות, מתפעל תסריטים חברתיים וקובע את גבולות התודעה. שפה לא רק מתקשרת, היא גם מבדלת. ככזאת יש לה תפקיד בעיצוב זהויות, יצירת יחסי כוח, וקיבוע מבנים של אי-שוויון. בפרט, שפות מכילות הבחנות מגדריות היררכיות, אשר מדגישות את הבינאריות המגדרית: את הסובייקטיביות הזכרית ולעומתה את האחרות הנקבית. בשפה העברית ההבדלה המגדרית היא מפותחת במיוחד ביחס לשפות אחרות, והמילה נקבה מגדירה את האישה במונחי היעדרות פאלית. מאז שנות ה-90 גברה בישראל המודעות לבעייתיות שבשימוש הנהוג בלשון זכר לתיאור או לפנייה אל ציבור כללי, ולקבוצות מוגדרות שהן ברובן, ואפילו על טהרת, נשים. אמנם, אף שנדרשה לעניין שוב ושוב, האקדמיה ללשון החליטה לדבוק בקו השמרני לפיו פניה לציבור מעורב תמשיך להיות בלשון זכר. אולם, המודעות לכוחה המגדיר והמדיר של השפה חלחלה לדיון הציבורי והוצעו "פתרונות" מסוגים שונים. תחילה הופיעה הערת שוליים בנוסח ״מסמך זה מנוסח בלשון זכר אך פונה לשני המינים״. בהמשך, החל שימוש במילים חדשות, רב-מגדריות, המכילות קו-נטוי או נקודה ואף פותח אלפבית חדש המייצר מרחב שפתי חדש להנכחת מגוון זהויות מגדריות. פתרונות אלו, הנעים בין פרגמטיזם – בבחינת מילאנו את חובתנו – לחשיבה ביקורתית, מותירים את הדיון הסוציולוגי על משמעותה וגבולותיה החברתיים של "שפה מכילה מגדרית" בלתי מפוענח.

​

השימוש בשפה "ניטרלית" מגדרית מציף שאלות עומק חברתיות, פוליטיות, אידיאולוגיות וזהותיות שטרם זכו למחקר מעמיק בהקשר הסוציולוגיה הישראלית. שאלות על: 

• עצם האפשרות לניטרליות במבנה רב עצמה כמו שפה; 

• כוחה המשמר של שפה אל מול כוחה המשנה מציאות; 

• הפרגמטיזם של השפה המדוברת – ה-parole - אל מול האורתודוקסיה של השפה הרשמית ה"תיקנית" – ה-langue; 

• הקשר בין שפה לאידיאולוגיה; 

• הכפילות של תקינות פוליטית כמאתגרת אך גם ממשטרת שפה וחברה; 

• הקשר בין שפה מכילה לשפה מנכרת ומנוכרת; 

• הערך והמחיר של הנכחת קטגוריות מגדריות מול העלמתן; 

• שפה מגדרית ו"איום סטיריאוטיפי"

• יחסי עברית ומגדר בהשוואה לשפות ומדינות אחרות. 

הדיון על שפה מכילה מגדרית מעלה גם שאלות על "גבולות ההכלה" של קטגוריות מגדריות ועל הצטלבותן עם סוגי מיון חברתיים אחרים. בהקשר זה, נשאלת השאלה: 

• איך מתיישבת הקריאה לשפה רב-מגדרית עם קריאות לשפה רב-מגזרית יהודית-ערבית בחברה בה השפה מחלקת ומחולקת לא רק על פי מיונים וסיווגים מגדריים אלא גם אתנו-לאומיים.

​

במטרה להתחיל למלא את החלל האמפירי והאנליטי במחקר הסוציולוגי בנושא זה, סוציולוגיה ישראלית מזמינה אתכ׋׈ לדון בשאלות הללו במסגרת גיליון מיוחד בנושא ״לדבר, לחשוב ולכתוב רב-מגדרית".

​

להנחיות כתב העת "סוציולוגיה ישראלית" להגשת כתבי יד לשיפוט, לחצו כאן.