מסה: 

שמיים ריקים ממלאכים: פולמוס ההדתה בחופת האתיקה הפרוטסטנטית / יהודה שנהב

סימפוזיון לכבוד 50 שנה לאגודה הסוציולוגית הישראלית

הזמנה לסיור גבולות עם הסוציולוגיה בישראל: קהילות ידע — קווי תחום, מחסומים ופרצות

• דברי פתיחה / חנה הרצוג

• בין נתונים גדולים לביורוקרטיות קטנות: מדדים בינלאומיים וגבולות הידע הסוציולוגי על ישראל / מיכל פרנקל

• כנסיית השכל: על המפגש שבין הסוציולוגיה לציבוריות הישראלית / מירב אהרון גוטמן

• הנפרד והשונה ביחסי דת ומדינה בישראל / מיכאיל קרייני

• טיול על הגבול שבין סוציולוגיה לביו־אתיקה ובין הצדקה להאשמה / יעל השילוני–דולב

• הדמיון הספרותי בשירות הדמיון הסוציולוגי: מקרה המסורתיות המזרחית / נסים ליאון

• קהילות ידע: סוציולוגיה, לימודי מגדר ומה שביניהם / חנה הרצוג

• הסוציולוגיה בישראל: זן בסכנת הכחדה / אורי רם

​

מקומיים, לא תושבים: על הוויה מעורבת של עיר יהודית בגליל

נעמה בלטמן–תומאס

ישראל היא מהמדינות בעלות הסגרגציה ההתיישבותית הגבוהה בעולם המערבי. על רקע ההבחנה הנפוצה בישראל בין יישובים יהודיים, ערביים ומעורבים, מחקר זה מאפיין את כרמיאל כעיר יהודית־מעורבת שמתמודדת עם מתח מבני בין אידאולוגיה של הפרדה אתנו־לאומית למציאות של חיים מעורבים. מתח זה, שנובע מנוכחותם ההיסטורית הנרחבת של יוממים פלסטינים בעיר, החריף לאור התרחבות ההגירה הפלסטינית לכרמיאל. בהסתמך על עבודה אתנוגרפית, ראיונות עומק ומחקר ארכיוני, המאמר מנתח מכלול של אינטראקציות בין יהודים ופלסטינים בעיר, בכללם תושבים ומבקרים. המאמר מציע כלים חדשים לניתוח מרחבים מעורבים בישראל מחוץ לטיפולוגיה הקיימת, הממקמת ערים מעורבות כחריג התיישבותי. הניתוח מציע את המונח "סגרגציה מלמטה" כאמצעי לניהול מרחבים יהודיים־מעורבים. בתוך כרמיאל, סגרגציה מלמטה באה לידי ביטוי ביחס השונה שפלסטינים זוכים לו ב"מרחבי ארעיות" וב"מרחבי תושבות".

​

האינדיבידואליזציה של מאבקים עירוניים: גינת קריית ספר כמקרה מבחן לפעולה קולקטיבית בעידן ניאו–ליברלי

דורית גרפונקל ואפרת איזנברג

העיר המודרנית מתוארת כמרחב אינדיבידואלי, זר ומנוכר, אך היא מצמיחה מקרבה התארגנויות של תושבים זרים זה לזה לטובת מאבקים על סביבת חייהם. מאבקים אלו מתעוררים בעידן הפוסט־פוליטי הנוכחי, המאופיין במשבר אמון בפוליטיקה הישנה, בהתחזקות הקונצנזוס סביב הפרויקט הניאו־ליברלי ובהדחקת השיח הפוליטי הלעומתי. על רקע הסתירה העומדת כביכול בין קיומה של פעולה קולקטיבית ובין האקלים האינדיבידואלי, המאמר בוחן את יחסי הגומלין בין האישי ובין הציבורי והפוליטי בפעולה עירונית קולקטיבית: מאבק להקמת פארק ציבורי במקום מגדלים במתחם קריית ספר בתל אביב. באמצעות תצפיות משתתפות וראיונות עומק עם פעילים מודגמים במאמר תפקידי האינדיבידואליזם והתנאים העירוניים בכינון מאבק ובהנעתו. התהליכים המתוארים במאמר קוראים תיגר על תפיסות מקובלות של מאבקים עירוניים וממחישים את תפקידה החשוב של עבודת הזהות האישית בפעולה הקולקטיבית, המושפעת מאופיו ומצורתו של המאבק העירוני וגם משפיעה עליו. 

​

מדרמה לריאליטי: מה היא איכות בעיני יוצרי ויוצרות טלוויזיה?

נועה לביא

מאמר זה מבקש לבחון כיצד יוצרי ויוצרות טלוויזיה בישראל מפרשים ומבינים את ההגדרות המבחינות בין סוגת "טלוויזיית הריאליטי", הנחשבת נחותה, ובין סוגת הדרמה הטלוויזיונית, הנחשבת איכותית. המאמר מתמקד בתפיסתם העצמית של היוצרים והיוצרות, כעובדים בשדה תרבות יצירתי שהשחקנים בו נאבקים על יוקרה תרבותית והון כלכלי. נקודת המוצא התאורטית היא בורדיאנית ונשענת גם על גישת התעשיות התרבותיות. שילוב זה מאפשר איתור של תהליכים חתרניים ודינמיים גם בשדות ממוסדים. ראיונות עומק שנעשו עם יוצרים ויוצרות בולטים בשדה הטלוויזיה בישראל מראים כי כולם מאמצים טרמינולוגיה המתייחסת אליהם כאל אמנים, וליצירותיהם — כאל יצירות אמנות. אולם בה בעת הם חותרים תחת ההגדרות הממוסדות של שדה הטלוויזיה, המבחינות בין הסוגות הטלוויזיוניות השונות באופן שמטשטש גם את הגבולות בין טלוויזיה "איכותית" ל"לא איכותית" וגם את ההבחנות בין מאפייני הסוגות.

​

"אנשי הרוח": על דיבוק והגמוניה בתיאטרון הישראלי

טובה גמליאל ונפתלי שם–טוב

כיצד ניתן להבין את נקודת מבטם של אמנים במלחמת התרבות הניטשת כיום בישראל? מה עומד מאחורי ההרשאה שנוטל לעצמו נציג מטעמם לתייג את אלו שאינם נמנים עם צרכני התרבות ה"גבוהה" בכינוי "עדר של בהמות מלחכות קש וגבב"? במאמר אנו מראים כיצד התיאטרון המרכזי (הממסדי), שנתפס כליברלי, כביקורתי וכשמאלני, התהווה למעשה כמרחב שמרני שאינו מקיים פרקטיקות פלורליסטיות. אנו בוחנים סוגיה זו דרך התנהלות השחקנים הוותיקים בתיאטרון ופעולתם כסוכני תרבות משמעותיים. באמצעות שזירה בין ההביטוס של בורדייה עם מושג הגוסטינג (ghosting) של חוקר התיאטרון מרווין קרלסון, אנו מראים כיצד שחקני התיאטרון משמרים את מעמדם ההגמוני, שמשולבים בו בעת ובעונה אחת דימוי ליברלי ויסודות שמרניים ואף גזעניים. ניתוח ההביטוס של שחקני התיאטרון הישראלי מתחקה אחר הנטייה ההיסטורית אל הדיבוק או השי־ בה אל העבר, ומראה כי נטייה זו היא מקור בולט ל"הון אומנותי". נטייה זו מכוננת זיקה הדוקה בין ביוגרפיה הרואית של שחקנים ובין מוסכמות אמנותיות בתיאטרון המערבי. במאמר אנו קושרים בין ההביטוס התיאטרוני הזה להצדקה האידאולוגית של התנועה הציונית בישראל. תאורטית, הניתוח שופך אור על המרכיב ההיסטורי במושג ההביטוס הבורדיאני.   

​

מקצועיות והתמקצעות: היחסים בין המדינה, העבודה הסוציאלית והעבודה הקהילתית בישראל

רוני בלנק־גומל

ניתוחים ביקורתיים של יחסי מדינה-מקצוע מתמקדים לרוב במאבקי שליטה ומזניחים את האופן שבו יחסים אלו מעצבים את תוכנם של ההגיונות המקצועיים ואת ההיגיון של המדינה. במאמר נבחנת טענה זו באמצעות ניתוח סוציו־היסטורי של היחסים בין העבודה הסוציאלית למדינה בישראל, מתקופת היישוב ועד שנות השמונים. המאמר מתמקד בעלייתה של גישת העבודה הקהילתית בשדה העבודה הסוציאלית בשנות השבעים, באופן שבו אתגרה גישה זו את התפיסה המקובלת שלפיה בעיות חברתיות נובעות מקשיים אישיים, ובהכלת אתגור זה בידי המדינה. לטענתי, מקצועות יכולים לאתגר ולעצב מחדש את ההיגיון המדינתי, וכדי להבין את היחסים בין מדינה למקצוע יש לבחון את תהליכי ההתמקצעות הפורמליים ואת המשמעות הפרטיקולרית של מקצועיות בעולמות תוכן שונים. בניגוד להיסטוריוגרפיה המקובלת, אבקש להראות כי העבודה הקהילתית הוכללה בשדה העבודה הסוציאלית רק במהלך שנות השבעים המאוחרות. המחקר התבסס על חומרים ארכיוניים, על ראיונות עומק ועל מקורות משניים.

​

נערה כנגטיב של הנער: השיח המקצועי בחינוך ובהסברה המינית בנושא הווסת בשנים 1948-1821

גבריאל קאבאליון

מאמר זה סוקר ספרות רפואית, חינוכית והסברתית שעוסקת בווסת הנערה. מהמאמר, המתבסס על ניתוח טקסטים בעברית שהתפרסמו בקהילות יהודיות באירופה עוד מראשית המאה ה־ 19 ועד ליישוב החדש ולעצמאות המדינה, עולה כי חל שינוי באידאולוגיות רפואיות רבות, החל ממודלים אורגניציסטיים וכלה בפסיכואנליזה. עוד נסקרת כאן סוגיית הציונות והרפואה המגויסת, שראו במשפחה כלי מרכזי ליצירתו, לגידולו ולחינוכו של ה"יהודי החדש". אבל לצד הרטוריקה הרפואית והחינוכית אפשר לראות שהשיח על הווסת מתמיד לתאר את הנערה כישות חולנית, חלשה, נחותה, סבילה, חסרת דחפים ומבודדת. יותר משהטקסטים מספקים תיאור אובייקטיבי (description) של תופעת הווסת, הם מחלקים הוראות (prescriptions) המדגישות לאורך כל התקופה את האיסור על מאמץ פיזי ואינטלקטואלי, העלול לפגוע הן במצבה המנטלי של הנערה בהווה הן בבריאותה בעתיד. ניתן להבין שקיימת פגיעה ביכולת הרבייה שלה, בכמות המיוחלת של דור ההמשך ובאיכותו הגופנית והנפשית של העם. איסור זה מהווה מסר שתכליתו העדר אפשרויות של אדוניות, יוזמה ומוביליות חברתית או קידום בלימודים ובתעסוקה בקרב נשים.

​

שיום יילודים יהודים בישראל: בחירה בין ערכים בסיסיים

שלומית לנדמן

תהליך מתן שמות פרטיים ליילודים הוטען אידאולוגית באופנים שונים לאורך ההיסטוריה היהודית, ובכלל זה גם בתקופה הישראלית המודרנית. לפי בורדייה, ההביטוס הלשוני מתעצב באמצעות שינויים קטנים לאורך זמן, והציפייה הלא מודעת לסנקציות היא הקובעת את זרימת השיח. ממחקר איכותני שנערך בקרב 45 הורים חילונים בנושא תהליכי בחירת שמות פרטיים עלה כי ציפייה כזאת מכוונת במקרים רבים את בחירת השמות. היגדי המרואיינות והמרואיינים לגבי שמות שנבחרו בהשוואה לשמות שנדחו הבהירו את השסעים בין הזהויות שעמדו על הפרק — ישראלית, יהודית ומערבית. במאמר נידונים שני ערכים הקשורים להגדרת הזהות באמצעות שמות פרטיים: ערך המסורת וערך ההכוונה העצמית. הבחירה בשמות שהוגדרו "ישראליים" נעשתה באמצעות הפעלת ערך המסורת המונע ממוטיבציה של שמרנות, הדוחה הן את המסורת היהודית והן את העולם המערבי. בניגוד לכך, שמות המתאימים למילון השמות באנגלית נבחרו באמצעות הפעלת ערך ההכוונה העצמית כלפי העולם המערבי.