גיליון כה 1

פברואר 2024 תשפ"ד

להורדת הגיליון המלא

תקצירים - ערבית

מאמרים:

הולדה מזרעו של מת בישראל: הברית בין משפחתיות, פרו־נטליזם, שכול, מיליטריזם ופטריארכיה
צבי טריגר, יעל השילוני־דולב

תקציר. מאמר זה שואל מה אִפשר את הקונסנזוס הסוציו־משפטי סביב הולדה לאחר המוות בישראל ואת התבססותו של דגם משפחתי חדש, שכינינו “משפחה מורחבת מבחירה“. דגם זה נוצר בשני מצבים: כשגבר צעיר מת בלא בת זוג, או כאשר בת זוגו אינה מעוניינת להרות מזרעו אבל הוריו מעוניינים בהולדת נכד.ה בסיוע אישה אחרת. המחקר בוחן מה אִפשר להורים, שבעבר היו חסרי כל מעמד בנוגע לשימוש בזרעו של בנם המנוח, לעקוף את האלמנה ולהגדיל מאוד את סיכוייהם להולדת נכד.ה. טענותינו מבוססות על ניתוח השיח הרשמי סביב הולדה לאחר המוות בשני העשורים האחרונים, הכולל פסקי דין שפורסמו בשנים 1997 – 2022 , הנחיות יועמ“ש, המלצות של ועדה ציבורית, חמש הצעות חוק ופרוטוקולים של ישיבות ועדות הכנסת. אף שהצעות החוק המוקדמות בנושא התמקדו בחיילי צה“ל, ההצעה האחרונה מתייחסת לכלל אזרחי המדינה, ויוצרת הסדר ייחודי לחיילים. לטענתנו, הברית הישראלית בין משפחתיות, פרו־נטליזם, שכול, מיליטריזם ופטריארכיה פתחה שער למבנה המשפחתי המהפכני, ובמובנים מסוימים אף הפכה אותו למחייב בהקשר של מות חיילים.

מילות מפתח: הולדה לאחר המוות, משפחה, פטריארכיה, שכול, מיליטריזם

אי־החלטה בנוגע לאימהוּת: סוציולוגיה של התלבטות

אורנה דונת, ניצה ברקוביץ, דורית סגל־אנגלצ‘ין

תקציר. מאמר זה עוסק בנשים ששוהות ומשתהות בהתלבטות בנוגע לאימהוּת. הוא מבוסס על מחקר המתמקד בקבוצה ייעודית לנשים שמתלבטות אם להיות אימהוֹת, ומראה כיצד הן מנווטות בין כמה עקרונות תרבותיים מנוגדים שדוחפים לקבלת החלטה: הזמן הליניארי ואינדיווידואליזם, ומנגד — פרו־נטליזם ומשפחתיות. הנתונים נאספו מתוך שאלונים שמולאו לפני התחלת המפגשים הקבוצתיים; תימלולי עשרת המפגשים; ודיווחים על מצב ההתלבטות של המשתתפות ארבע שנים לאחר סיום המפגשים. ממצאי המחקר מציגים קשת של הגדרות עצמיות, רחבה הרבה יותר מזו שמוצגת בספרות העוסקת בהכרעות של נשים בנוגע לאימהוּת. כמו כן, הם מלמדים כי אף שההתלבטות ביחס לאימהוּת שואבת את כוחה מרטוריקה ניאו־ליברלית, היא גם חותרת תחתיה ומסרבת “לדעת, להחליט, לחתור, לכבוש“, מתנגדת לרטוריקה הפרו־נטליסטית של “מעבר טבעי“ לאימהוּת ולשיח הטמפורלי־ליניארי של “השעון הביולוגי“, ואינה עומדת בציפייה הפוסט־פמיניסטית למופע של “האישה הבוחרת“. נראה שבעוד חלק מהנשים שמתלבטות מבקשות להיחלץ מעמדה זו, עבור אחרות ההישארות בעמדת התלבטות היא שמרחיבה את גבולות האוטונומיה בחברה שמבקשת להגבילה.

מילות מפתח: ניאו־ליברליזם, פרו־נטליזם, התלבטות בזירת הפריון, אימהוּת

מותאמים: הסחרה, תפיסות נורמטיביות וטובת הילד בתהליך האימוץ בישראל

עינת גלבוע־אופנהיים

תקציר. אימוץ ילדים מושך תשומת לב ציבורית, פוליטית ומחקרית. מחקרים קודמים מצאו הטיות באימוץ ביחס לילדים המועמדים לאימוץ וביחס למבקשים לאמץ. חדשנותו של המחקר הנוכחי היא בניתוח תפיסת העולם הנורמטיבית הפנים־ארגונית בשירות למען הילד, בנוגע להתאמה בין ילדים למאמציהם, ובהצעת פרשנות רחבה להטיות השונות בשירות. בהתבסס על ניתוח טפסים ומסמכים שהפיק השירות למען הילד ומקורות המביאים מדברי בכירותיו, המאמר מבקש להשיב לשאלה כיצד מעוצבים תהליכי ההתאמה באימוץ בישראל. המחקר, שנערך בגישה קונבנציונלית לניתוח תוכן, מנתח שלושה כלי סיווג שנזכרים בהקשר של תהליכי ההתאמה באימוץ: טופס נכונות, הקטגוריה צרכים מיוחדים והתור המקוצר. המאמר מצביע על פער בין חוק אימוץ ילדים ליישומו בפועל בשירות למען הילד ובוחן את ההסדרים הממלאים פער זה. הוא מראה שפרשנות החוק בשירות מניחה מראש ביקוש לאימוץ ילדים מסוימים ומוצאת יתרון בדגם משפחתי נורמטיבי, המחקה את הדגם הביולוגי. המחקר מצביע על הקשרים העמוקים שבין רגולציה להסחרה בתחום אימוץ ילדים בישראל.

מילות מפתח: אימוץ ילדים, נורמטיביות, הסחרה, טובת הילד

מהתנחלות בשטחים להתנחלות בלבבות: אתנו־ג‘נטריפיקציה בעיר המעורבת

יעל שמריהו־ישורון, דניאל מונטרסקו

תקציר. ההתנתקות מרצועת עזה נחוותה כמשבר עמוק בתנועת ההתיישבות הדתית־לאומית, והובילה לשינוי פרדיגמה — מהתנחלות בשטחים מעבר לקו הירוק ל״התנחלות בלבבות״ באמצעות הקמת גרעינים תורניים. גרעינים אלו מבקשים להרחיב את פרויקט ״חיזוק הזהות היהודית״ לתחום הערים המעורבות בלב הארץ. מאמר זה מתבסס על סדרת ראיונות שנערכו ביפו בחורף 2020 , כחמישה חודשים לפני פרוץ אירועי 2021 . הניתוח פורש את ההקשר הסוציולוגי שבו פועל הגרעין התורני ביפו מאז הקמתו ב־ 2007 . אנו טוענים כי השחקנים הפעילים מהווים טיפוס חברתי חדש — ג׳נטריפיקטור לאומי, המובחן הן מן הג׳נטריפיקטור הליברלי הן מן המתנחל ביישובים מחוץ לגבולות הקו הירוק. חברי הגרעין התורני מאמצים מרפרטואר ההתחדשות העירונית את העמדה הניאו־ליברלית הרואה בשולי העיר מרחב הזדמנויות מגוּון של מעורבות חברתית והגשמה עצמית, אבל ממלאים אותו בתוכן א־ליברלי של ריבונות יהודית מדירה. דפוס כלאיים זה משקף תהליכי הפרטה ומסחור של המרחב העירוני ומגמות של רדיקליזציה לאומית הרווחות בחברה היהודית בישראל.

מילות מפתח: גרעינים תורניים, התנחלויות, ערים מעורבות, ג‘נטריפיקציה

הערה על מחקר:

מה שבין בחירתה של אישה להגדיל את שדיה באמצעות שתלי סיליקון ובין בחירתה להתנתח להוצאתם

תמר פרידמן, סמדר נוי, אורלי בנימין

תקציר. הערת מחקר זו עוסקת בטווח הזמן בחייהן של נשים מעת שבחרו לעבור ניתוח להגדלת שדיים באמצעות שתלי סיליקון ועד בחירתן להתנתח להסרת השתלים, החלטה שקיבלו על רקע הצטרפותן לקבוצת פייסבוק המיועדת לשיתוף, לתמיכה ולהעברת מידע בין נשים שעוברות תהליך דומה. מחקרנו מבוסס על אתנוגרפיה דיגיטלית שנערכה על שיח קבוצתי בפייסבוק ועל ראיונות עם חברות הקבוצה. מממצאינו עולה שהשיח בקבוצה עודד את הנשים להפוך לסוכנות של ידע עבור עצמן ועבור אחרות, ואף סייע להן להפנים את הסיכונים הכרוכים בניתוח להגדלת שדיהן. בדרכן אל הניתוח להסרת השתלים אימצו הנשים עמדה המכוונת להגנה על בריאותן, על רווחתן ועל האוטונומיה שלהן, ואף הרחיבו את מערך שיקוליהן בבחירת המנתח להסרת השתלים. מצאנו שהמרואיינות אימצו שיח של אחריות אישית על תוצאות החלטתן להגדיל את שדיהן. עוד מצאנו שלצד תחושת ההעצמה שחוו הנשים בעקבות התהליך שעברו, הן חשו גם אמביוולנטיות רגשית עמוקה שעוגנה בפרידתן מנראוּת רצויה.

מילות מפתח: ניתוח להגדלת חזה, ניתוח להסרת שתלי סיליקון, אמביוולנטיות רגשית, נראות, העצמה

סימפוזיון לזכרו של ברונו לאטור (1947-2023)